מאז ומעולם האדם ראה עצמו כנזר הבריאה, כמרכז העניינים בעולם, כבר טעינו לחשוב שאנחנו במרכז והשמש מקיפה אותנו ואפילו ראינו עצמו במרכז היקום לא פעם אחת, עד שהמדע המודרני הגיע, ראיות חדשות מצביעות שאולי חזרנו למרכז העניינים של היקום.
ב-1917, אלברט איינשטיין הציע [1] את העיקרון הקוסמולוגי שלו, שלפיו כל החומר ביקום בעל צפיפות אחידה במרחב, כלומר שהיקום לא מתרחב אלא מתעקם לתוך עצמו, תאוריית המפץ הגדול לבסוף זכתה לתמיכת הקהילה המדעית והמשיכה את ההנחה של אינשטיין עם שינויים שיתאימו לעקרון הקופרניקאי שאומר שאנחנו לא במקום מועדף ביקום (כמו המרכז). [2]
עקרון זה הוביל לתאוריית המפץ הגדול שמתבססת על העובדה שליקום אין מרכז כלל, השאיפה המדעית לדחוק אותנו ממרכז היקום מובנת בהתחשב בהסתברות שלנו להיות בתחום שאפילו קרוב למרכז.
במהלך העשרות שנים האחרונות אסטרונומים משוכנעים שההסחה לאדום (אפקט שהופך באופן יחסי אורך גל מאובייקט לאדומים יותר מבחינת
»להמשך